אחריות אישית או אחריות קולקטיבית

האם אחריותם של דירקטורים היא אחריות אישית, או שאחריותם היא אחריות קבוצתית-קולקטיבית?

במפגשים שלי עם דירקטורים, אני נוהג להציג להם את הסוגיות הבאות:

בדירקטוריון חברה מכהנים 7 דירקטורים. הדירקטוריון קיבל החלטה לאשר עיסקה מהותית. 3 דירקטורים הצביעו בעד, 2 התנגדו, אחת נמנעה, ואחד היה בחו"ל במועד קבלת ההחלטה. לימים התברר שהתהליך שהוביל להחלטה על העיסקה, והעיסקה עצמה – הם כישלון.

1. מי משבעת הדירקטורים עלול לשאת באחריות לכך?

2. האם הדירקטורים שהתנגדו צריכים היו להתפטר כדי להסיר מעצמם אחריות, אם יש להם אחריות?

3. האם הדירקטורית שנמנעה צריכה היתה להתפטר כדי להסיר מעצמה אחריות?

4. האם דירקטור/ית שהתפטרו צריכים לנמק מדוע הם התפטרו?

5. מהי אחריותו של הדירקטור ששהה בחו"ל?

6. האם על דירקטור שהתנגד ולא מתפטר, מוטלת חובה לעשות דבר מה נוסף, על התנגדותו?

7. האם תשובותיך היו משתנות לו היה מדובר בממשלת ישראל?

לפני שאתם ממשיכים לקרוא:

מהי דעתכם? רוצים להגיב? שילחו אלינו מייל או וואטסאפ, או שרישמו לעצמכם מהן תשובותיכם ובידקו אותן מול "תשובות לסוגיות שהוצגו בפתח הדברים" אשר מופיעות בהמשך.

ובכן, לא פעם אני נשאל הן במפגשים עם דירקטורים, הן במתן ייעוץ פרטני לדירקטורים, האם אחריותם של דירקטורים היא אחריות אישית, או שמא מדובר באחריות קולקטיבית של הדירקטוריון.

התשובה, בעיניי, הינה – חד משמעית, אך אין היא חד-ממדית – האחריות בדירקטוריון היא בעיקרה ובמהותה אישית, אך לעיתים יש לה גם מימד מסוים של קולקטיביות.

כדי להבין זאת, צריך להבין תחילה את טבעו של הדירקטוריון ואת תפקידו במערך הממשל התאגידי של החברה.

הדירקטוריון הוא גוף קולקטיבי

הדירקטוריון פועל כגוף אחד. החוק מטיל עליו להתוות את מדיניות החברה, לפקח על הנהלתה, לבחון את מצבה העסקי והפיננסי, לאשר החלטות מהותיות, ועוד.

החלטות אלו אינן מתקבלות על-ידי דירקטור יחיד. הן מתקבלות על ידי הדירקטוריון, כקבוצת מקבלי החלטות. זהו יסוד מרכזי במבנה של ממשל תאגידי תקין: החלטות משמעותיות מתקבלות במסגרת דיון קבוצתי, אחרי הפעלת שיקול דעת משותף, שיקול דעת מצרפי.

אבל האחריות האישית אינה "נבלעת" בתוך הקבוצה

לעיתים נוצרת תפיסה שגויה שלפיה כאשר החלטה מתקבלת על-ידי הדירקטוריון כולו, האחריות היא "של כולם" ולכן היא אינה של אף אחד באופן אישי. זוהי טעות!! הדין הישראלי מטיל על דירקטורים חובות אישיות ברורות. בראשן עומדות חובת הזהירות וחובת האמונים כלפי החברה.

דירקטור נדרש לפעול ברמת מיומנות סבירה, להפעיל שיקול דעת עצמאי ולנקוט אמצעים סבירים כדי לקבל את המידע הדרוש לפני קבלת החלטה; במקביל – עליו לפעול בתום לב לטובת החברה, ולא לעשות מעשים שפוגעים בחברה או מנצלים את משאביה לטובתו האישית.

לכן גם כאשר ההחלטה מתקבלת במסגרת קולקטיבית, האחריות של כל דירקטור להשתתף בה באופן ראוי היא אחריות אישית.

האחריות האישית של כל דירקטור

דירקטור אינו אמור להיות משתתף פסיבי בדיוני הדירקטוריון, עליו להיות פרו-אקטיבי (לא "היפר-אקטיבי"). עליו להבין מהי הסוגייה המובאת לפני הדירקטוריון, לבחון האם המידע שהוצג מספק, לשאול שאלות כאשר הדבר נדרש, ולגבש עמדה אישית, מקצועית ועצמאית.

בפועל, כל דירקטור צריך לשאול את עצמו:

• האם הבנתי את הצורך בקבלת ההחלטה?

• האם הבנתי את המשמעויות של ההחלטה, ואת תוצאותיה?

• האם אני מבין מהו המידע אשר צריך שאקבל?

• האם קיבלתי את המידע הנדרש לקבלת החלטה?

• האם הבנתי את המידע?

• האם שאלתי את השאלות הנכונות?

• האם קיבלתי תשובות מניחות את הדעת?

• האם הפעלתי שיקול דעת עצמאי?

• האם התהליך שהוביל לקבלת ההחלטה היה תקין?

• 
  

להלן התשובות לסוגיות שהוצגו בפתח הדברים, מפסיקת בתי-המש

האחריות האישית של דירקטורים והאחריות הקולקטיבית של הדירקטוריון – פסיקת בתי-המשפט

בית-המשפט העליון נדרש לסוגיית האחריות האישית והקולקטיבית. הינה מה שפסקו השופט אהרון ברק והשופט יצחק עמית:

1. 2003 – פרשת בנק צפון אמריקה (השופט אהרון ברק – הערעור בעליון)

"הדירקטוריון הוא "אורגן-רבים" המורכב ממספר דירקטורים. זהו גוף "קולגיאלי" הפועל בדרך כלל על פי רוב דעות. האחריות ברשלנות מוטלת על כל דירקטור בגין פעולתו שלו בדירקטוריון. אחריות זו היא אינדיבידואלית. אין דירקטור אחד אחראי לרשלנותו של דירקטור אחר. כך, למשל, אם מתקיימת הצבעה בדירקטוריון, וברוב דעות מתקבלת החלטה שיש בה משום הפרת חובתו של דירקטור סביר, האחריות ברשלנות תוטל על כל אחד מהדירקטורים שהצביעו עבור ההחלטה. בנסיבות מתאימות ניתן יהא לראות בהצבעת דירקטורים נגד אותה החלטה, משום אמצעי סביר לצאת ידי חובתו. ודוק: לא בכל הצבעה נגד החלטה בלתי סבירה יוצא דירקטור המיעוט ידי חובת הזהירות המוטלת עליו. לעתים נדרש ממנו יותר מאשר הצבעת נגד. הכל תלוי בנסיבות העניין." 

2. 2015 פרשת  אפריקה-ישראל (השופט יצחק עמית – בית-המשפט העליון) האם אחריות דירקטורים היא אישית או קולקטיבית?

"המבקשים טענו כי אין לאשר את התביעה הנגזרת מן הטעם שהוגשה נגד הדירקטורים כמקשה אחת וללא אבחנה ביניהם. טענה  זו טומנת בחובה שתי שאלות עקרוניות: האחת, האם אחריות הדירקטוריון היא קולקטיבית או אחריות אישית של כל דירקטור לעצמו? והאם על מנת לאשר תביעה נגזרת נגד דירקטורים די בתשתית עובדתית המתייחסת לדירקטוריון כגוון אחד או שיש לפרט ולהניח תשתית לגבי כל דירקטור ודירקטור בנפרד?" "הדיון להלן הוא למעלה מן הצורך, ובבחינת הרהורים ראשוניים בסוגיה זו. ההשקפה המקובלת בפסיקה ובספרות היא כי חבותו וחובתו של דירקטור היא אישית והוא לא נושא באחריות סולידרית-נזיקית למעשיו או מחדליו של דירקטור אחר. כך משתמע גם מסעיפי חובת האמונים והזהירות בחוק החברות המנוסחים בלשון יחיד – "נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין; "נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה..."

ובכן, כפי שברור מהדברים שלעיל (אני הוספתי את ההדגשות) עמדת בית-המשפט העליון בורה – אחריותם של דירקטורים היא אחריות אישית.  איני מקבל את עמדת השופט יצחק עמית לפיה מדובר "בבחינת הרהורים ראשוניים בסוגייה זו". האחריות האישית של כל אדם היא אבן היסוד של המונח "אחריות", ובדיוק כפי שהוא ציין, גם חוק החברות נוקט לשון יחיד בהגדרת אחריותם של דירקטורים ונושאי משרה אחרים. זוהי גם הגישה השלטת מחוץ לישראל.

מן הצד השני, חשוב לזכור שהדירקטוריון אינו אוסף מקרי של יחידים.

זהו גוף מקצועי שמקבל החלטות יחד. לכן קיימת גם מעין אחריות קולקטיבית: אחריות לאיכות המידע שמובא לפני הדירקטוריון, אחריות לאיכות הדיון  ולאופן שבו מתקבלות החלטות.

האחריות הקולקטיבית של הדירקטוריון מתבטאת בראש ובראשונה באיכות תהליך קבלת ההחלטות.

במשך השנים אני מדגיש כי דירקטוריון אפקטיבי נשען על ארבעה תנאים מרכזיים, הכרחיים, אשר עליהם מבוסס המודל שלי.

• מידע איכותי

• יו״ר דירקטוריון איכותי

• דירקטורים איכותיים

• תהליכי קבלת החלטות איכותיים

כאשר אחד המרכיבים הללו חסר, נפגעת איכות קבלת ההחלטות על-ידי הדירקטוריון. וכאשר איכות קבלת ההחלטות נפגעת, גדל גם הסיכון לקבלת החלטות בלתי-נכונות לענין שהובא בפני הדירקטוריון.

יש להזכיר כי, כאשר מתגלה ליקוי מהותי או חשש להפרת חוק או פגיעה בנוהל עסקים תקין, החוק אף מטיל על דירקטור חובה לפעול ולהביא את הנושא לדיון בדירקטוריון. כלומר, האחריות אינה מתמצית רק בקבלה פסיבית על-ידי דירקטור של נושאים לדיון בדירקטוריון, במקרים מסוימים, היא מחייבת גם פעולה. הינה כך קובע חוק החברות בסעיף 257:

"נודע לדירקטור על ענין של החברה שנתגלו בו לכאורה הפרת חוק או פגיעה בנוהל עסקים תקין, יפעל בלא דיחוי לזימון ישיבה של הדירקטוריון כאמור..."

לא כל החלטה שהתבררה כשגויה יוצרת אחריות

חשוב להבהיר: לא כל החלטה שהתבררה בדיעבד כלא-מוצלחת יוצרת אחריות משפטית. החלטות עסקיות מתקבלות לעיתים בתנאי אי-ודאות. למעט אחת, כל ההחלטות המהותיות של הדירקטוריון הן החלטות אשר "צופות פני עתיד".

מהי ההחלטה המהותית של הדירקטוריון אשר אינה צופה פני עתיד, אלא "צופה" פני עבר? כיתבו אלינו.

המשפט התאגידי אינו מצפה מדירקטורים להיות נביאים. מה שמצופה מדירקטורים הוא לפעול בתום לב, בזהירות ועל בסיס מידע ראוי. כאשר החלטה התקבלה במסגרת תהליך מקצועי וסביר, גם אם התוצאה אינה מוצלחת, אין בכך בהכרח כדי ליצור אחריות. במידה מסוימת זה קצת מזכיר את מה שהמורות שלנו לחשבון ביסודי היו אומרות לנו – "לא חשובה התוצאה, חשובה הדרך".

ובכן, מורותינו, במקרה שלנו, הדירקטורים, יש חשיבות גם לתוצאה.

כאשר החלטות מתקבלות מבלי שנבחן המידע, מבלי שנשאלו שאלות או מבלי שהופעל שיקול דעת עצמאי, קשה להסתתר מאחורי הטענה שמדובר ב"החלטה של הדירקטוריון"., כדי לנסות למהול את האחריות האישית בין כלל הדירקטורים.

אז מהי התשובה?

כאשר שואלים אם אחריות הדירקטורים היא אישית או קולקטיבית, התשובה המדויקת היא זו:

אחריותו של דירקטור היא אחריות אישית.

דירקטור אינו יכול לומר: "זו היתה החלטת הדירקטוריון".

ומה לגבי ממשלת ישראל?

גישת האחריות האישית היא הגישה הברורה בכל שיטת המשפט הישראלי, וכאמור – גם מחוץ לישראל. אין בספר החוקים הישראלי הטלת אחריות קבוצתית, קולקטיבית, למעט מקרה אחד: האחריות הקולקטיבית של ממשלת ישראל. כאשר שר מתנגד לקבלת החלטה כלשהי על-ידי הממשלה, אך ההחלטה מתקבלת ברוב, בניגוד לדעתו, הרי שאם הוא ממשיך לכהן כשר – גם הוא נושא באחריות לאותה החלטה, אלא אם הוא מתפטר. הינה, כך קובע סעיף 4 לחוק יסוד: הממשלה:

"הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת"

האחריות המשותפת של חברי הממשלה, פירושה שהממשלה כולה אחראית להחלטות המתקבלות על- ידיה בפני הכנסת, וגם בפני העם. עקרון האחריות המשותפת פירושו שמדיניות הממשלה מחייבת הן את הממשלה כולה כגוף הן את כל אחד מהשרים, גם אם הוא נמנע בהצבעה, התנגד להחלטה או שלא היה שותף לה.

לסיכום

נא לשנן – אחריות דירקטור היא אחריות אישית.