אתר זה ו"מרכז אוחיון למצוינות בדירקטוריון" הם על-שמו של אחי, מקסים ז"ל. מקסים היה בנם של רחל ודוד, הוריי. הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים, ביומה הרביעי – 10.10.1973, בערב חג סוכות. פער הגילים בינינו – 5 שנים.
הוא היה נער מאוד כשרוני, ידע לעשות הכל בעצמו. מקסים הפסיק את לימודיו בתיכון בשלב מוקדם, ויצא לעבוד, כדי לסייע בכלכלת הבית. לי, הוא הטיף כל הזמן – "אל תהיה כמוני, תלך ללמוד, ותהיה הכי טוב". הוא מימן לי מנוי לספרייה העירונית.
היו לו המון חברים וחברות. היינו חברים, הוא נהג לקחת אותי לחזרות של להקה שהקים. קנה לי גיטרה.
הקדשה
למקסים אוחיון ז"ל
כשיצאתי ללמוד בירושלים – בפנימיית "כרמית", בא לבקר אותי, הביא לי מעיל שלא יהיה לי קר. בביקור שלו התעניין בלימודיי, וחזר ודרש ממני להיות "תלמיד טוב". בפעם האחרונה, בא לבקר אותי לפני ראש השנה.
הוא התגייס לצנחנים. אודה כי, במקום בו גדלתי לא היתה נטייה חזקה ליחידות קרביות. כשנשאל על-כך, השיב – "אם כולם יחשבו כך, מי יגן על המדינה". הוא היה חייל מצטיין, המא"גיסט של המחלקה.
מלחמת ים הכיפורים פרצה והפתיעה, למרות אין-ספור אזהרות, רק בגלל זחיחות הדעת אחרי מלחמת ששת הימים, אחרי שמדינת ישראל נשבתה ב"קונספציה". הכשלים המודיעיניים – אז וגם כיום – הן בביטחון הן במגזר העסקי – מובילים לתוצאות הרסניות, לעיתים בלתי הפיכות.
הכשלון המהדהד של ההנהגה במלחמת יום הכיפורים מלווה אותי עד היום, בטקסי זיכרון ובמצבים אחרים. לאט-לאט, ובהתמדה, סיגלתי לי מספר עקרונות שאני מנסה להנחיל אותם למי שאני מייעץ להם: אני לא מסתנוור מ"כוכבים", מתרחק מזחיחות הדעת, מבינוניות, מ"קבלת החלטות תוך כדי תנועה", מפתח כל הזמן את הקשיבות שלי, בודק מה "אומר" ה"איפכא מסתברא", מנסה לנקוט "פרה-מורטם" ולא רק "פוסט-מורטם", מתכנן את התהליך שאני מעורב בו, מתעקש על קבלת מידע איכותי, ועוד.
את המורשת שמקסים הוריש לי – השאיפה למצוינות – אני משתדל לקיים ב"מרכז אוחיון למצוינות בדירקטוריון". אני מרשה לעצמי להניח שזה גורם לו נחת.
אחי, אוהב אותך,
מישל