דוחות כספיים – הבנה וניתוח

אחריות הדירקטוריון לדוחות הכספיים ולדיווחים הנלווים אליהם – האחריות קבועה במספר חוקים, בחוק החברות ובתקנות שלו, ובחוק ניירות ערך ובתקנות שלו. כאשר הדירקטוריון דן בדוחות הכספיים לפני אישורם, הוא צריך להעסיק את עצמו בשני הרכיבים הבסיסיים בכל תפקיד: "מה" ו-"איך". מה עלי לעשות; ואיך עלי לעשות את זה. מאחר שהדוחות הכספיים מהווים את הדיווח העיקרי של חברה לבעלי מניותיה ולציבור בכללותו, מירב מקרי התרמית נעשים בדוחות הכספיים. צריך לדעת שברוב המקרים קשה לגלות תרמיות מתוחכמות בדוחות כספיים. קשה עוד יותר לגלות תרמית כאשר לדירקטורים אין קשר שוטף עם הנהלת החברה והם אינם מעורבים באופן פעיל בעסקיה.

הדירקטוריון, על-פי חוק, אחראי על התווית מדיניות החברה ופיקוח על ביצוע תפקידי המנהל הכללי ופעולותיו. הדירקטוריון אחראי גם על בדיקת מצבה הכספי של החברה ועל קביעת מסגרת האשראי שהחברה רשאית ליטול. בהתאם לכך, קיים קשר ישיר בין אישור הדוחות הכספיים לבין מכלול החובות שחלות על דירקטורים ומנהלים.

הדוחות הכספיים של החברה כוללים ארבעת סוגי דוחות, שביניהם מתקיימים יחסי גומלין:

א. הדוח על מצב הנכסים וההתחייבויות – "המאזן"

ב. דוח רווח והפסד

ג. דוח על השינויים בהון

ד. דוח על תזרים המזומנים

קשרי הגומלין בין הדוחות הכספיים

הקשר הראשון מחלק באופן עקרוני את ארבעת הדוחות לשתי קטיגוריות:

1. המאזן והדוח על השינויים בהון;

2. דוח רווח והפסד והדוח על תזרים המזומנים.

הקבוצה הראשונה הינה במהותה קבוצה "סטטית", אלו דוחות המצביעים על ערכים כספיים לסוף תקופה. המאזן מצביע על סך הנכסים וסך ההתחייבויות לסוף התקופה, כאשר ההפרש בין הנכסים לבין ההתחייבויות נחשב כהון העצמי של החברה (בהנחה שההפרש חיובי, ואם הוא שלילי, הוא מבטא את הגרעון בהון העצמי). הדוח על השינויים בהון הוא דוח שעושה "פוקוס" לתוך ההון העצמי ומציין מהם השינויים שחלו בסעיפיו השונים בסוף התקופה.

הקבוצה השנייה היא במהותה קבוצה "דינמית", אלה דוחות אשר מציגים את התפחות עסקי החברה במהלך תקופת הדוח. דוח רווח והפסד מציג את הפעילות העסקית לפי מתודולוגיה קבועה, החל משורת ההכנסות וכלה ברווח הנקי. דוח זה כולל פרמטרים חשובים לניתוח התוצאות העסקיות של החברה, כגון רווח גולמי, רווח תפעולי, ה-EBITDA ועוד. הדוח על תזרים מזומנים אשר כשמו כן הוא, הוא מציג את תנועת מזומנים ושווי ערך למזומנים. בתוך הדוח על תזרים המזומנים קיימים שלושה דוחות משנה – העיקרי, אשר יוצא מתוך שורת הרווח הנקי (או ההפסד) שבדוח רווח והפסד, הוא "דוח תזרים מזומנים מפעילות שוטפת". דוח זה מתאים את הסעיפים בדוח רווח והפסד להצגה של תזרימי מזומנים מפעילות שוטפת. כך למשל, פחת והפחתות מתווספים לרווח הנקי (למרות שהם נגרעו בדוח רווח והפסד). הדוח השני בדוחות על תזרים המזומנים הוא "דוח על תזרימי מזומנים מפעילות השקעה". דוח זה כולל את כל התנועות הכספיות בקשר לרכוש הקבוע של החברה ולהשקעות חדשות. הדוח השלישי הוא "דוח על תזרימי מזומנים מפעילות מימון". דוח זה כולל את פעילות המימון של עסקי החברה, לזמן קצר ולזמן ארוך, את סוגי האשראי למיניהם, הכנסות מימון ועוד.

להלן הסברים תמציתיים על ארבעת הדוחות הכספיים:

המאזן

המאזן כולל, מצד אחד, את רשימת נכסי החברה, ומצד שני, את מקורות המימון אשר שימשו לרכישת נכסי החברה. מקורות המימון כוללים שני סוגים: (א) את ההתחייבויות שהחברה נטלה על עצמה כלפי גורמים חיצוניים, וכן (ב) את ההון העצמי שהוא למעשה מקור המימון שמועמד לחברה על-ידי בעלי המניות. המאזן ניתן ליום מסוים, והנכסים הכלולים בו, כמו גם ההתחיבויות וההון העצמי, וערכיהם הכספיים של כל אלה הינם לאותו מועד.

הן צד הנכסים, הן צד התחייבויות, ערוכים על-פי נזילותם. כך למשל בצד הנכסים יופיעו בראשית הרשימה נכסים המוגדרים כ"רכוש שוטף", ובתחתית הרשימה יופיעו נכסים המוגדרים כ"רכוש קבוע". ברכוש שוטף נמצא את הנכסים הבאים: מזומנים ושווי מזומנים, ניירות ערך סחירים, חובות של לקוחות ומלאי לסוגיו השונים. ברכוש הקבוע נמצא את הנכסים הבאים: קרקעות, מכונות וציוד המשמשים בייצור הכנסה, כלי רכב, ונכסים דומים. מתחת לרכוש הקבוע נמצא לעיתים את סעיף ההשקעות כשסעיף זה כולל השקעות בחברות אחרות השקעות ארוכות טווח והשקעות נוספות שאינן מהוות חלק מהפעילות השוטפת של החברה.

צד ההתחייבויות וההון העצמי מסודר אף הוא על-פי מפתח הנזילות. ההתחייבויות שמופיעות בראשית הרשימה הן "התחייבויות שוטפות", כאלה שעומדות לפרעון תוך שנה. בהתחייבויות כאלה ניתן למצוא התחייבויות לבנקים ולנותני אשראי אחרים, התחייבויות כלפי ספקים (המוגדרים "זכאים"), תשלומים שיש לשלמם בגין הלוואות לזמן ארוך (המכונים "חלויות שוטפות"), ועוד. בהמשך צד ההתחייבויות נמצא את "ההתחייבויות לזמן ארוך". התחייבויות אלה כוללות הלוואות לזמן ארוך, איגרות חוב שהחברה הנפיקה וכיוצא באלה. קיימות עוד התחייבויות לזמן ארוך כמו למשל התחייבויות לתשלום מיסים, התחייבות לתשלום פיצויי פיטורים, ועוד.

דוח רווח והפסד 

דוח רווח והפסד הוא הדוח השני בדוחות הכספיים והוא כולל ריכוז של פעילות החברה ותוצאותיה במהלך תקופת הדוח. בניגוד למאזן, דוח רווח והפסד איננו דוח למועד מסויים אלא מתאר את

ההתפתחויות במהלך השנה, וצובר אותן מתחילת השנה עד סופה. כך למשל, ההכנסות שמופיעות בשורה הראשונה של הדוח, הן הכנסות שנצברו במהלך השנה. גם ההוצאות אשר שימשו לייצור ההכנסות במהלך השנה, מופיעות כסכום מצטבר בדוח רווח והפסד.

המבנה הכללי של דוח רווח והפסד הוא כדלקמן: בשורה הראשונה יופיעו ההכנסות ממכירות, מביצוע עבודות או ממתן שירותים. השורה הבאה (השנייה) תהא העלות שנגרמה לחברה לצורך ביצוע ההכנסות. ההפרש בין השורה הראשונה לבין השורה השניה יסתכם לרווח הגולמי של החברה. מהרווח הגולמי יופחתו הוצאות משתי קבוצות עיקריות: הוצאות הנהלה וכלליות, והוצאות מכירה ושיווק. הוצאות הנהלה וכלליות כוללות משכורות והוצאות בקשר לעובדים, דמי ניהול וכיוצה באלה. הוצאות מכירה ושיווק כוללות משכורות והוצאות בקשר לעובדים אשר עוסקים במכירה ושיווק, חובות מסופקים או חובות אבודים. לאחר הפחתת הוצאות הנהלה וכלליות והוצאות מכירה ושיווק מהרווח הגולמי, מתקבלת שורה חדשה – רווח תפעולי. מהרווח התפעולי מופחתות הוצאות המימון, ולאחריהן מתקבל רווח לפני מיסים על ההכנסה. הדבר האחרון שיש להפחיתו הוא המס. לאחר הפחתת המס מתקבל הרווח הנקי.

דוח על השינויים בהון העצמי

הדוח השלישי שכלול בדוחות הכספיים הוא הדוח אשר מפרט את השינויים שחלו בהון העצמי במהלך תקופת הדוח. הדוח מפרט את השינויים בכל המרכיבים של ההון העצמי – הון מניות, פרמיה על מניות, יתרת רווח, ופריטים מיוחדים, כגון: מניות באוצר, קרנות הון מעסקאות עם בעלי שליטה, הפרשי תרגום של דוחות כספיים של פעילויות חוץ.

כפי שכבר הסברנו בפרק הדן במאזן, ההון העצמי הוא ההפרש בין סך הנכסים לבין סך ההתחייבויות. השינוי העיקרי שנוכל למצוא בדוח על השינויים בהון הוא השינוי ביתרת הרווח (אשר מכונה גם "עודפים"). שינוי זה נובע מהרווח או ההפסד של החברה בתקופת הדוח, וכן מחלוקה של דיבידנד במזומן. לדוגמא: בתחילת השנה יתרת העודפים היתה  150,000 שקל, החברה הרוויחה 750,000 שקל וחילקה 350,000 שקל דיבידנד במזומן. יתרת העודפים לסוף השנה היא 550,000 שקל.

הדוח על תזרים המזומנים

דוח זה, הגם שהוא הדוח הרביעי מבין הדוחות הכספיים, נחשב לדוח החשוב ביותר מבין ארבעת הדוחות. חשוב להבין שיש הבדל משמעותי, לעיתים הבדל דרמטי, בין דוח רווח והפסד לבין הדוח על תזרים מזומנים. בשיטת הדיווח הכפולה שמחייבת את רוב החברות בישראל, ההכנסה נרשמת במועד בו הוצאה חשבונית, או במועד אחר שעשוי להיות מוקדם יותר, אם כללי החשבונאות קובעים זאת. דוח רווח והפסד אינו משקף את תנועת המזומנים במסגרת הפעילות העסקית.

חברה יכולה לרשום הכנסה בדוח רווח והפסד לאחר שהיא שלחה חשבונית ללקוח, אך כידוע עובר זמן בין הוצאת החשבונית לבין קבלת התמורה מהלקוח, ולעתים התמורה לא מתקבלת כלל – כי הלקוח הגיע לחדלות פירעון. כשם שאדם בריא לא יוכל להחזיק מעמד ללא זרימה קבועה של חמצן, כך חברה בריאה (לכאורה) לא תוכל להחזיר מעמד ללא תזרים מזומנים קבוע. מכאן חשיבותו המרכזית של הדוח על תזרים המזומנים.

דוח תזרים המזומנים אשר נכלל בדוחות, משקף את העבר, את התזרים המזומנים בתקופת הדוח האחרון. הדוח שהוא כלי ניהולי ממדרגה ראשונה הן עבור הדירקטוריון, הן עבור הנהלת החברה הוא דוח אשר חוזה את תזרים המזומנים – FORECAST CASHFLOW. דוח כזה הוא הכרחי לניהול המעקב אחר תזרים המזומנים של החברה, כי הוא נותן תמונה של תזרים המזומנים העתידי, ומצביע על מקומות בהן יש "שקעים" ברמת המזומנים של החברה. דוח כזה עשוי לאלץ את החברה לנקוט פעולות כדי "ליישר" את השקעים, למשל, על-ידי דחיית תשלומים לספקים, או הקדמת תשלומים מלקוחות. לשתי פעולות אלה יש כמובן מחירים, אך עלותם מצדיקה פעולות מסוג זה, שאחרת, החברה תיקלע ל"מצוקת מ

זומנים" או, חלילה, לסביבת חדלות פירעון". דוח תזרים מזומנים חזוי הוא מידע הכרחי כאשר הדירקטוריון מליט לחלט דיבידנד במזומן.

בהקשר של הדוחות הכספיים חשוב לזכור את הדברים הבאים:

הדוחות הכספיים הם אמצעי התקשורת והדיווח הטוב ביותר בין חברה לבין ציבור משקיעים. הדוחות הכספיים אינם עיקר עבודתו של הדירקטוריון, אלא הם תוצאה של עבודת הדירקטוריון וההנהלה. בניגוד למקובל, הדוחות הכספיים אינם מצביעים על העתיד, אלא "מנבאים את העבר".

הדוחות הכספיים הם באחריות הדירקטוריון וההנהלה. אחריותם של רואי החשבון מתמצית במתן חוות דעת על אופן עריכת הדוחות. למרבה הצער – אם יש כאלה שרוצים לרמות את הדירקטוריון, ולגרום לו לאשר דוחות כספיים שקריים ומטעים – אפשר לעשות זאת. אין אפשרות למנוע הגשת תביעות אישיות נגד דירקטורים ומנהלים ביחס לדוחות כספיים שקריים. יש אפשרויות מגוונות להקטין את האחריות.

מקומם הראוי של הדוחות הכספיים

משקיע רוכש ניירות ערך של חברה על סמך ביצועיה בעבר ותחזיות לגבי ביצועיה בעתיד. מובן כי הדרך הנפוצה והבטוחה יותר היא להסתמך על ביצועי החברה בעבר, היו שנהגו לסבור כי, בדרך כלל, מה שהיה הוא שיהיה. ביצועים אלה מוצגים בדוחות הכספיים. בחברה ציבורית מוצגים דוחות ההווה לצד דוחות לתקופות קודמות כדי לאפשר השוואה וזיהוי מגמה בהתפתחות עסקי החברה. הדוחות הכספיים לא מיועדים רק לבעלי המניות או ניירות הערך האחרים שהנפיקה החברה, הם מיועדים גם למשקיעים עקיפים – בנקים וספקי אשראי, לקוחות, ספקים.

בדיוק בשל סיבה זו, הפכו הדוחות הכספיים לכלי הטוב ביותר עבור הרמאים. מעשי התרמית הגדולים והנפוצים ביותר בעולם העסקים, נעשו באמצעות עיוות הדוחות הכספיים. פרשת "אנרון" מוכרת לנו מחו"ל. בישראל, הכלכלה הישראלית קרסה במשבר מניות הבנקים – והכול כתוב ב"דוח ועדת בייסקי" – כאשר הדוחות הסתירו את הוויסות של מניות הבנקים.

הדוחות הכספיים אינם חזות הכול

ישנה נטייה לייחס חשיבות עצומה לדוחות הכספיים במסגרת תפקידי הדירקטוריון. זוהי גישה לא נכונה. הדוחות הכספיים רק משקפים את תוצאות הפעילות של החברה. מה שקודם להם הוא כמובן התהליכים העסקיים שעל הדירקטוריון להתוות, בניהולו של המנכ"ל.

דירקטוריון טוב מתווה את האסטרטגיה העסקית של החברה. תפקידה של האסטרטגיה העסקית אינו מסתיים בעצם קביעתה. מהאסטרטגיה העסקית נגזרות תכניות העבודה ותקציב החברה. הדוחות הכספיים מנתחים את אופן הביצוע של תכניות העבודה והתקציב, ועל כן יש חשיבות רבה לעמידת החברה בתקציב ובביצועים שנקבעו לה (והתאמתם לשינויים הנדרשים מדי פעם ופעם, לרבות בתקציב).

הדוחות הכספיים וה–IFRS

חשוב להבין: הדוחות הכספיים הם שפה, כמו כל שפה אחרת. לא פעם, קשה לכם כדירקטורים להבין את "המילים" של הדוחות הכספיים ואת "התחביר" שלהם. זה טבעי. אנשי המקצוע, רואי החשבון ומנהלי הכספים, למדו והתמחו בשפה הזו במשך שנים.

עם תחילתו של עידן ה-IFRS החליפו את השפה. לא מדובר רק בשינוי השפה, מדובר בשינוי כלי המדידה.

כללי ה-IFRS גרמו לשינויים מהותיים בערכם של נכסי החברה, מחייבים רישום שונה של סכומי התחייבויותיה (כולל התחייבויות צפויות מהליכים משפטיים), מגדילים או מקטינים בסכומי כסף נכבדים מקורות לחלוקה של דיבידנדים, יכולים להשפיע באופן מהותי על התקשרויות של החברה עם צדדים שלישיים (כולל התקשרויות עם בעלי שליטה ובעלי עניין) ועוד. שינוי השפה החשבונאית הביא לשינויים משמעותיים ברווחים של החברות, לשינויים בהון העצמי ואף לשינויים בשווי השוק שלהן.

הדירקטוריון והדוחות הכספיים

באופן לא מפתיע, חוק החברות אינו מחייב דירקטורים לקבל החלטות נכונות. הוא כן מחייב אותם לקיים תהליך נכון לפני קבלת ההחלטה. במילים אחרות, גם אם ההחלטה לא טובה, אך התהליך שהוביל אליה היה נכון וראוי – סביר להניח שלא תוטל עליכם אחריות.

החוק מקנה לכם הדירקטורים אמצעֵי עזר למילוי תפקידיכם. אמצעי העזר הם הזכות לקבל כל מידע, והזכות לקבל סיוע מיועצים מקצועיים חיצוניים. נכון, הזכות לקבל סיוע מיועצים מקצועיים מוגבלת – אך הפרקטיקה היא שהחברות נענות לפניות של הדירקטורים לקבלת סיוע מיועצים מקצועיים. צריך לזכור שכאשר מוקנים לכם אמצעי עזר (שחובה על החברה להקנות לך אותם), הרי שבצד הזכות קיימת גם חובה, החובה להשתמש בהם בנסיבות המתאימות.

חשוב לציין שכמו בכלל נושאי האחריות, האחריות של הדירקטוריון לדוחות הכספיים היא אישית ולא קולקטיבית. יחד עם זאת, החוק בישראל, שלא כמקובל בעולם, לא ייצר החמרה באחריותם של בעלי כשירות מיוחדת, למשל של מי שיש לו השכלה בחשבונאות ביחס לדוחות הכספיים. בעבר כבר הבעתי את דעתי ביחס לאי-ההחמרה עם מי שיש לו כשירות מיוחדת. הסיבה לכך פשוטה: מבחן עלות-תועלת. מי שיש לו מו חיות חשבונאית ופיננסית ייהנה משכר דירקטורים מוגדל, ובדיוק בשל כך, יש להטיל עליו אחריות מוגברת.

הדוחות הכספיים הם תוצאה של הניהול. הדוחות הכספיים משקפים את ביצועי החברה. ביצועי החברה אמורים להיות תואמים את תכניות העבודה של החברה ותקציביה (כפוף לשינויים הנדרשים במהלך חיי העבודה של החברה), ואלה האחרונים צריכים להיות נגזרת של האסטרטגיה העסקית. רק דירקטוריון שמעורב בגיבוש האסטרטגיה העסקית של החברה, בקביעת תכניות העבודה שלה, ובפיקוח מתמשך על יישומם וביצועם – יוכל "להתמצא" טוב יותר בדוחות הכספיים.

ראו להלן את הסירקולציה של הפעילות העסקית של החברה ופעילותה הפיננסית:

אין לאשר דוחות כספיים ב"החלטה בכתב". אין זה ראוי לאשר דוחות כספיים בשיחות ועידה. דוחות כספיים יש לאשר בישיבה פרונטלית. עם זאת, בישיבה בנושא דוחות כספיים פעמים רבות נוצר צורך לברר נושא מסוים אשר לא ניתן לבררו בישיבה. במקרים כאלה ניתן לדון בעניין בישיבה פרונטלית, לאשר עקרונית את הדוחות, להמשיך לברר את הסוגייה המצריכה בירור, למסור את התוצאות לדירקטורים, ורק אז לאשר באופן סופי, בהחלטה בכתב או בשיחת ועידה, את הדוחות שאושרו כבר באישור עקרוני.

בכל דיון באישור דוחות כספיים יש להשוות את ביצועי החברה לתקציב שאושר על-ידי הדירקטוריון.

מי מציג את הדוחות הכספיים לדירקטוריון?

המנכ"ל צריך להשתתף בהצגת הדוחות הכספיים לדירקטוריון, ולא להותיר אותה באופן בלעדי לסמנכ"ל הכספים. אביע כאן עמדה שונה ביחס להצגת הדוחות הכספיים של החברה: בדרך-כלל, ברוב במקרים, רובם-ככולם, מי שמציג את הדוחות הכספיים הוא סמנכ"ל הכספים. דעתי בענין זה היא: מי שצריך להציג את הדוחות הכספיים לדירקטוריון – הוא המנכ"ל. הוא זה אשר נושא באחריות הכוללת לניהול החברה, והוא חייב לשלוט היטב בדוחות הכספיים שלה (לצערי, יש מקרים שזה לא עובד כך).

הדיון בדוחות הכספיים צריך שיכלול סקירה של נתוני התקופה המדווחת והשוואתם לתקופות דיווח קודמות, וסקירת התהליכים והאירועים החיצוניים והפנימיים שהובילו לנתוני הדוחות הכספיים.

בפנקס כיס לדירקטור, תוכלו למצוא שאלות שאותם יש להפנות לבעלי משרה וליועצים בעת הדיון על אישור הדוחות הכספיים.

לתהליך האישור של הדוחות הכספיים חשיבות רבה. גם הרגולטורים מתעניינים בתקינותו של תהליך זה. רשות ניירות ערך פרסמה הנחייה ביחס לגילוי בדבר תהליך האישור של הדוחות הכספיים. הרשות הנחתה את החברות לגלות במסגרת דוח הדירקטוריון המצורף לדוח השנתי או הרבעוני מיהם המופקדים על בקרת העל בחברה, פירוט של הפעולות שננקטו על-ידיהם בקשר עם אישור הדוחות, ופירוט זהות נושאי המשרה אשר נטלו חלק בקשר עם רואה החשבון המבקר ותפקידיהם בחברה.

לאור הנחיית הרשות, אנו ממליצים כי בדוח הדירקטוריון אשר מצורף לדוחות הכספיים של החברה, ייכללו התייחסויות ומענה לשאלות הבאות:

1. מיהו האורגן המופקד על בקרת העל בחברה? הדירקטוריון או ועדת דירקטוריון? אם ועדת דירקטוריון היא שמופקדת על בקרת העל בחברה, יש לציין מתי הואצלה לה הסמכות על-ידי דירקטוריון החברה.

2. מהו המספר המזערי של דירקטורים בעלי כשירות חשבונאית ופיננסית שנקבע על-ידי הדירקטוריון? כמה דירקטורים, שהחברה מחשיבה אותם בעלי כשירות חשבונאית ופיננסית, מכהנים בדירקטוריון? יש לציין את שמותיהם.

3. מתי מועברת טיוטה של הדוחות הכספיים לעיונם של הדירקטורים? אילו מסמכים נוספים יש לצרף לעיונם של הדירקטורים (הערכות שווי, חוות דעת, המלצות ועדת דוחות הכספיים וכיו"ב)? האם יהיה לדירקטורים זמן מספיק כדי לקרוא את כל החומר ולהתכונן לישיבה?

4. האם הטיוטה מועברת לעיונו של גורם נוסף בחברה? מיהו?

5. באיזה שלב מופנות הערות ו/או שאלות ביחס לדוחות הכספיים? מיהו הגורם שניתן להפנות אליו הערות ו/או שאלות?

6. מי מוזמן להציג ולסקור את הדוחות הכספיים בפני הדירקטוריון – האם זהו המנכ"ל, סמנכ"ל הכספים או רואה החשבון המבקר? מהם הנתונים המוצגים והנסקרים בישיבת הדירקטוריון (למשל: ביצוע מול תקציב בתקופה המדווחת, השוואות לשנים קודמות, שינויים הנובעים מיישום תקנים חדשים, עסקאות שאינן במהלך העסקים הרגיל, הערכות מהותיות ואומדנים קריטיים)?

7. באיזה שלב מופנות הערות ו/או שאלות ביחס לדוחות הכספיים?

8. מיהו הגורם שעונה על שאלות ו/או הבהרות ו/או סוגיות העולות בדיון על אישור הדוחות הכספיים?

9. האם רואי החשבון מתבקשים להציג סוגיות עקרוניות או קשיים שהתעוררו במהלך הביקורת שבוצעה על-ידיהם?

10. האם מתבצע תהליך זהה במסגרת אישור דוחות כספיים של חברות-הבת של החברה?

11. מיהם נציגי החברה המשתתפים במסגרת תהליך אישור הדוחות הכספיים של חברות-הבת?

12. כיצד עובד הקשר בין רואי החשבון המבקרים של חברת האם לבין רואי החשבון המבקרים של חברות-הבת?

סימני אזהרה בדוחות הכספיים

הדוחות הכספיים משקפים את ביצועי החברה בעבר, אולם בין השיטין הם מכילים סימנים היכולים לרמוז לנו על מצבה "האמיתי" הנוכחי של החברה, על הסיכונים הפיננסיים מולם היא ניצבת ועל כיווני ההתפתחות הצפויים בחברה.

פעילות של חברות נמדדת לאורך זמן ומתאפיינת במגמות – חברות אינן קורסות או "פורחות" בין לילה. מניתוח דוחות כספיים של חברות שנקלעו לקשיים עולה כי פעמים רבות, הדוחות, ככל שנערכו כראוי, צפנו בחובם אינדיקציות וסימני אזהרה (אפילו מספר שנים קודם), ועיון מושכל בהם על-ידי דירקטוריון החברה היה עשוי להוביל לקבלת החלטות ניהוליות שונות שיתכן שהיו מונעות את הקריסה.

בבואנו לנתח דוחות כספיים עלינו להבחין בין אירועים חד-פעמיים (הוצאה/הכנסה חד-פעמית, שינוי שיטת הרישום החשבונאי וכד') לבין מגמות כלכליות נמשכות. הבחנה זו מתבססת על ניתוח הדוחות הכספיים של החברה לאורך זמן והשוואת הנתונים העולים מהם. בנוסף יש להיעזר בכל מידע נוסף המתפרסם אודות החברה – דוח דירקטוריון, דוח רואה-חשבון, תשקיף, הודעות לציבור, ניתוחי אנליסטים, מגמות כלליות בשוק וכד'.

להלן מספר בדיקות בסיסיות שיש לערוך לדוחות כספיים של חברה על-מנת לעמוד על מצבה. בדיקות אלה מהוות חלק מכלל הבדיקות שיש לערוך, ותמיד מומלץ להיוועץ באנשי מקצוע:

בדיקה צורנית – הבדיקה הראשונית והפשוטה ביותר אותה יש לערוך לדוחות הכספיים היא בדיקה צורנית. הדוחות הכספיים מתפרסמים בנוסח סטנדרטי, וחריגה מנוסח זה אמורה לעורר שאלות אצל מנתח הדוחות. מדוע קיים השוני הצורני? האם היה כאן ניסיון להסתיר פרט מהותי?

הערת עסק חי – זהו אולי הסממן "המפורסם" ביותר באשר למצבן של חברות. לפי גילויי הדעת והכללים החלים בנושא זה, אם קיים ספק משמעותי בדבר יכולתה של חברה להמשיך לתפקד כ"עסק חי", דהיינו כחברה היכולה להמשיך ולהתקיים במהלך העסקים הרגיל ללא חשש מהותי מהיעדר יכולת פירעון חובותיה, הרי שעל רואה החשבון המבקר להצביע על-כך ולציין זאת במפורש בדוח שהוא מצרף לדוחות החברה. דבר נוסף אליו יש לשים לב הוא הדגשה של רואי החשבון לנתונים מסוימים בדוחות הכספיים של החברה, או הסתייגות של רואה-החשבון מעניין מסוים המופיע בדוחות. יש להדגיש: יש לכלול הערה דומה לזו שבדוח רואי החשבון המבקרים גם בביאורים לדוחות הכספיים עצמם, שכן ההערה בדוח רואי החשבון המבקרים מכסה את אחריותם של רואי החשבון, אך רק הערה דומה במסגרת הביאורים לדוחות הכספיים מכסה את אחריות הדירקטורים!

דוח על תזרים מוזמנים – חברה יכולה להיות בעלת הון עצמי רב, ונכסים רבים, אך ללא כסף נזיל אשר יסייע לה לפרוע חובות מיידיים. מצב כזה, על אף האיתנות הפיננסית הנדמית של החברה, עשוי להוביל לחדלות פירעון. לצורך כך מוצג "דוח על תזרים המזומנים". דוח זה יכול לרמוז לקוראיו מה מצבה התזרימי הנוכחי של החברה, והאם תצליח לעמוד בהתחייבויות קצרות מועד שנטלה על עצמה.

בחינת יחסי נזילות – יחסי הנזילות הם יחסים פיננסיים המבטאים את מצב נזילותה של החברה ויכולתה להתמודד עם מצוקות וקשיים פיננסיים. יחסי הנזילות מייצגים את יכולתה של החברה לעמוד בפני ההתחייבויות קצרות הטווח שהיא נדרשת לפרעון ומהווים כלי ניהולי חשוב בעיקר כאשר בוחנים את היחסים הללו לאורך זמן (מספר תקופות דיווח) ומשווים אותם ליחסי הנזילות של חברות דומות.

בחינת יחסי איתנות פיננסית – יחסי האיתנות הפיננסית בוחנים את הרכב מקורות המימון העומדים לרשות החברה לצורך מימון פעילותה העסקית. מקורות המימון נחלקים להון עצמי ולהון זר (התחייבויות החברה). באמצעות בחינת יחסי האיתנות הפיננסית ניתן לכמת את הסיכון הפיננסי בו מצויה החברה.

מנוף פיננסי – המנוף הפיננסי מהווה את היחס הקיים בחברה בין ההון הזר הכולל התחייבויות שוטפות והתחייבות לזמן ארוך בחברה, לבין ההון העצמי. ככל שהיחס המתקבל גבוה יותר, כך החברה "ממונפת" יותר והסיכון הפיננסי בו היא מצויה גדול יותר.

בחינת יחסי ריווחיות – פעילותה העסקית של כל חברה נבחנת בשאלה האם היא הצליחה מאוד, קצת או נכשלה. הדוחות הכספיים משמשים כלי בסיסי יעיל למדידת הצלחה/כישלון של חברות מסחריות שכן הם משקפים את הרווחים או ההפסדים. יחסי הריווחיות בוחנים את שולי הרווח של החברה ביחס להיקף פעילותה ונכסיה.

יחס כיסוי הריבית – יחס כיסוי הריבית הנו היחס בין הרווח התפעולי של החברה לבין הוצאות המימון שלה. מדד זה בוחן את יכולתה של החברה לשאת בהוצאות המימון החלות עליה מתוך רווחיה מפעילות רגילה (ללא מימוש נכסים וכד'). ככל שהתוצאה המתקבלת גבוהה יותר, כך יכולתה של החברה לשאת בהוצאות המימון גבוהה יותר.

בחינת מדדי היעילות התפעולית – מדדי היעילות התפעולית של חברה בודקים את הנכסים השוטפים שלה ביחס לספקים, לקוחות ומלאי. לכאורה, הגדלת כל אחד מהפרמטרים האמורים מסמנת מגמה חיובית בפעילות החברה, אולם יש לבדוק שגידול בסעיף הספקים אינו מורה על קושי תזרימי; שגידול בסעיף הלקוחות אינו מורה על בעיית גבייה; שגידול בסעיף המלאי אינו מורה על מלאי בעייתי ("איטי" או "מת") או קושי במכירה.

ימי אשראי ספקים – האשראי המתקבל מספקים נחשב למקור אשראי מועדף על-ידי חברות בשל העובדה שלרוב עלותו נמוכה מעלות גיוס כספים מבנקים ונותני אשראי אחרים, ואף תנאיו נוחים יותר. "יחס זכאים" הניו היחס בין ספקים ושטרות לפירעון לבין קניות חומרי גלם. מכפלת יחס הזכאים ב-365 תיתן את מספר ימי האשראי שמקבלת החברה מספקיה.

ימי מלאי – לרוב, הגדלת מלאי של חברה הינה תהליך טבעי ומבורך הנובע ומקביל להגדלת הפעילות של החברה. עם זאת, גידול חריג שאינו מגובה בהגדלת הפעילות העסקית של החברה צריך להוות תמרור אזהרה. "יחס מלאי" הינו היחס בין מלאי התוצרת לבין עלות המכירות. יחס גבוה מרמז על קשיים במכירות והצטברות מלאים. מכפלת יחס המלאי ב-365 תיתן את תקופת החזקת המלאי הממוצעת (בימים). תקופת החזקת מלאי גדלה והולכת מרמזת על גידול במלאי בשיעור גדול יותר מהגידול בהיקף הפעילות של החברה.