לדירקטוריון תפקיד כפול – בכובעו האחד, הוא מתווה את מדיניות החברה, ובכובעו השני, הוא מפקח על מנכ”ל החברה, ומשום כך נושא באחריות עקרונית לכל התוצאות ולכל הכשלים שמתגלים במסגרת פעילות החברה. הדירקטור הוא למעשה שומר הסף האולטימטיבי בחברה.

ב- 13.3.2007 בפעם הראשונה בתולדות המדינה, בית המשפט הרשיע שלושה דירקטורים בחברה ציבורית בעבירות פליליות בגין אי-ביצוע חובת הפיקוח שלהם. בית המשפט גם הכריע ביחס להגבלת כהונתם. זאת במסגרת הליך פלילי שמנוהל בעקבות חקירה של רשות ניירות ערך בקשר לפרשת “פלד גבעוני”. העבירות בהן הורשעו קשורות לאופן שבו ביצעו – או ליתר דיוק, לא ביצעו, את תפקידם. בבואם לאשר את הדוחות הכספיים של החברה, הדירקטורים לא שאלו שאלות, לא נקטו יוזמה, לא לחצו לקבלת חוות דעת משפטית ועוד.

המציאות הישראלית גם זימנה לנו הודאה והרשעה של יו”ר בנק לשעבר, דני דנקנר, בהפרת אמונים בתאגיד ובתחבולה, פרשה שללא ספק הציבה רף אחריות חדש למי שאחראי על כספי ציבור. אין זה דבר של מה בכך, שאדם שעמד בראש דירקטוריון של אחד משני הבנקים הגדולים ביותר בישראל מודה שהסתיר מדירקטוריון הבנק – פעמיים – את העובדה שפעל בשם הבנק תוך ניגוד עניינים חמור. במקביל, נגד חברי דירקטוריון הבנק הוגשה תביעה נגזרת.

מה אנו מציעים לכם?
ייעוץ שנועד בראש ובראשונה למנוע מכם הסתבכות בהליכים פליליים, ואם למרות זאת ננקט הליך כזה – כיצד יש לנהוג.
לתיאום פגישה: 03-7108100, נייד- 052-6867050   sec@director.org.il

עבירה פלילית _156868856

האחריות האזרחית של נושאי משרה בחברה הולכת ומחמירה כל הזמן. בד בבד גם האחריות הפלילית גוברת. הסיבה העיקרית להטלת אחריות פלילית על מנהלים בגין עבירות שעבר התאגיד, היא ליצור תמריץ למנהלים לנקוט את כל האמצעים האפשריים למניעת עבירות. ההנחה היא, כי בידי נושאי המשרה הבכירים יש את הכוח למנוע את ביצוע העבירות, על ידי הפעלת שיטת פיקוח מתאימה.

במישור הפלילי, בהוראות הקבועות בחוק העונשין, ניתנת לרשויות המס האפשרות לזהות את נושא המשרה כאחראי הפלילי לעבירות התאגיד מעצם היותו נושא משרה בו ואף בהיעדר מעורבות ישירה מצידו בביצועה. בסעיפים אלו מוטל אחריות בגין: עבירה שעבר במסגרת מילוי תפקידו, עבירה שעבר התאגיד וממילא אחריותם של נושאי המשרה בו.

על הדירקטור להיות ער לאחריותו הפלילית לעבירות המבוצעות על ידי התאגיד. בחלק נכבד של החקיקה קיים סעיף, דוגמת סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך, המטיל אחריות פלילית על הדירקטורים והמנכ”ל בגין עבירות של החברה, אלא אם כן הוכיחו אחת מאלה:

א.  שהעבירה נעברה שלא בידיעתם ולא היה עליהם או לא היה ביכולתם לדעת אודותיה.

ב.  שנקטו את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע את העבירה. דהיינו, האחריות מוטלת על הדירקטורים ועליהם החובה להוכיח את האמצעים שננקטו כדי להשתחרר מאחריות זו.

הרשעת החברה גוררת אחריה, גם אחריות פלילית של הדירקטור ושל נושאי המשרה הנוספים, ואינה מותירה כל דרך התגוננות, אלא זו הקבועה בסעיף. מי שממלא את התפקיד הניהולי בחברה חייב להיות מודע לאחריותו לאותם מעשים שנעשו בפועל על ידי האנשים שמונו על ידיו לצורך ביצועם, אלא אם כן פעלו תוך כדי הפרה ברורה של הוראותיו וחמקו מתחום פיקוחו.

 “נושאי המשרה” האחראים לפעילות התאגיד, מוגדרים בכל אחד מהחוקים, באופן קצת שונה:

בפקודת מס הכנסה: צומצמה האחריות ל”כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותף …”.

בחוק העונשין, התשל”ז–1977: הורחבה האחריות לנושא משרה, כאשר נוסף להגדרות על פי חוק החברות, כולל המונח: חשב, מבקר פנימי, מזכיר וכל מי שממלא תפקיד כאמור יהא תוארו אשר יהא. בגדר המונח “מנהל” בסעיף 425 לחוק העונשין (“הפרת אמונים”) כלול גם דירקטור. בחוק העונשין קיימות שורה של הוראות פליליות ביחס לאחריותם של דירקטורים: רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד. עבירות אלה נחשבות חמורות והעונש בגינן הוא מספר שנות מאסר. 

בחוק החברות, התשנ”ט–1999:  דירקטור, מנכ”ל, מנהל עסקים ראשי, משנה למנכ”ל, סגן מנכ”ל;  כל מי שממלא תפקיד כאמור בחברה, אף אם תוארו שונה;  מנהל אחר הכפוף במישרין למנכ”ל.

בכל מקרה אחר, שאין בו הוראה מפורשת כאמור לעיל, הרי תנאי לחיוב הינו כי הדירקטור או נושא המשרה היה צד לעבירה או השתתף באופן אישי בביצועה. 

 

תוכן קשור שעשוי לעניין אותך

השאר תגובה

*