למעלה מ- 25 שנים אני פועל בתחומי חברות ושוק ההון, הן בהיבטים עסקיים הן בהתדיינויות משפטיות (ליטיגציה). אני מרשה לעצמי לומר שחזיתי חלק מהותי מהתופעות השליליות שאנו נאלצים להתמודד איתן כיום. כתבתי והרציתי על-כך כבר בשנות ה-80. נהגתי לומר, בפני מי שרצו להיות דירקטורים, שאינני מתכוון להפחיד אותם מהאחריות הכבדה שנלווית לתפקיד הדירקטור, אלא בכוונתי ללמד אותם איך לעשות את זה, “נכון וראוי”. זו גם מטרתי באתר זה.

שמתי לי למטרה שאתר זה יהיה האתר הנכון והראוי ביותר לכל דירקטור, בישראל. שהאתר הזה יהיה, אף כי מאוד קטונתי, מעין “מורה נבוכים” (לרמב”ם), שהאתר הזה יביא לידי ביטוי את היכולת “ללמוד ולעשות, ללמוד וללמד” (פרקי אבות), וחשוב מכל – שהאתר הזה יגרום לכם – הדירקטורים – לרצות לעשות את הדברים נכון וראוי, ושאצליח, לגרום לכם להתחבר ל – יושרה, איכות ומנהיגות (Integrity, Quality & Leadership), שלושת העקרונות המנחים באתר זה. אני יכול להבטיח לכם שאם אצליח, שאם תצליחו אתם להתחבר לדברים – אתם הולכים להיות דירקטורים טובים יותר. דירקטורים שיודעים מתי להתגמש ומתי להתעקש. התהליך הזה אינו מובן מאליו. הוא מצריך פתיחות, כבוד הדדי, ומקצועיות גבוהה וגמישה. אם תגיעו לשם, וכך אני מקווה שיקרה – מובטח לכם סיפוק רב, גם במונחי “עלות-תועלת”.

קונצרנים

השורשים המקצועיים

את התמחותי בעריכת-דין עשיתי במשרד עורכי-דין “גולדפרב”, שהינו משרד עסקי-מסחרי במהותו, אשר נחשב למשרד גדול בארץ.  בתקופת ההתמחות, ולאחר מכן כעו”ד-שכיר וכעו”ד-שותף שם, ליוויתי תהליכים עסקיים ומשפטיים מרתקים. עיקר פעילותי הייתה בתהליכים של שינויים מבניים, מיזוגים, רכישות, פיצולים והנפקות.

 התמזל מזלי ויצא כך שממש בתחילת התמחותי בוצעה הרפורמה (מיני-רפורמה) הראשונה בדיני חברות. היה זה בחודש אפריל 1987. התבקשתי אז, בעקבות התיקון מס’ 2 לפקודת החברות, לכתוב מזכר ללקוחות, וכך למעשה החל “הרומן” שלי עם חוק החברות, שמלווה אותי עד עצם היום הזה.

“דירקטור – זה מקצוע”

בשנת 1989 ייסדתי את מה שהיה למעשה מסלול ההכשרה הראשון של דירקטורים בישראל. בקורסים האלה שהתקיימו תחילה בלשכת רואי-חשבון הוכשרו רואי-חשבון לדירקטורים, כי סברתי כבר אז שלרואי חשבון יש ערכים מוספים לעבודת הדירקטוריון. בראיון איתי בשנת 1991 (משה גורלי, מעריב) טבעתי את האמירה ש”דירקטור – זה מקצוע“, וכמו כל מקצוע יש ללמוד אותו.

היה לי הכבוד לייצג את לשכת עורכי הדין (ובתקופה מסוימת גם את לשכת רואי החשבון) בדיונים בכנסת על חוק החברות. במסגרת הדיונים בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, על הצעת החוק, היה דיון סוער במיוחד שהתקיים ב- 8.2.1998.  בדיון זה, העליתי את הרעיון לבדוק גם את “הכשירות הפוזיטיבית” של דירקטורים מקרב הציבור, רעיון שזכה לתגובות נגד סוערות.

חלפו שש שנים מהדיון הסוער הזה עד שהתיקון שהצעתי התקבל. בתקופה זו הלכה וגדלה ההכרה בנחיצות השתתפותם של דירקטורים מקצועיים בדירקטוריון. בתקופה זו, שהייתה רצופה משברים כלכליים ושערוריות עסקיות, החלו להישמע קולות חדשים בנושא המקצועיות הנדרשת מכל אחד מהדירקטורים, בנפרד, ומהדירקטוריון, כקבוצת מקבלי החלטות. אט-אט, החלו הכנסת ומחוקק המשנה לאמץ גישה חדשה ולהטמיעה בחוקים ובתקנות, ונקבע כי בדירקטורים של חברות צריך שיכהנו דירקטורים מקצועיים.

אחריות מנהלים בחברות

הרפורמה המשמעותית שרלוונטית לאתר זה שמתמקד בדירקטורים בישראל, הגיעה בשנת 1991 עם קבלת תיקון מס’ 4 לפקודת החברות. כאן, לראשונה, נכנסו נורמות חדשות. בעקבות תיקון זה פרסמתי את ספרי הראשון [שנכתב בהשתתפות עו”ד יודי לוי] שנשא את השם: “אחריות מנהלים בחברות”. לשם הזה הייתה משמעות. בפעם הראשונה ניתן ביטוי, הן בחקיקה הן בתפיסה המקצועית, שאין יותר רק “אחריות דירקטורים”, כי אם אחריות של קבוצה רחבה יותר, קבוצה של אנשים שניתנה להם סמכות. אז נולד גם הקשר הברור מאליו בין הסמכות לבין האחריות – אין סמכות ללא אחריות.  אז נולד גם המונח – “אחריות נושאי משרה“.

ההתמחות המקצועית-עסקית

לבית-הספר “היסודי” בו רכשתי את עיקר הידע המעשי הראשוני, קוראים  ”קבוצת אלקו” ול”מנהל בית-הספר” והמנטור שלי בתחילת דרכי, קוראים גרשון זלקינד. הוא לימד אותי מדוע יש חשיבות למאקרו, אך אסור בשום פנים ואופן לוותר על המיקרו. הוא המחיש לי צניעות מהי, כאשר בכל דבר ועניין הוא הקפיד להתייעץ, ידע להבין שההחכמה לא נצורה רק אצלו. למדתי ממנו שעסקים אפשר לעשות – ביושר, ביושרה.

דרך עצמאית

בשנת 1996 התחלתי דרך חדשה בפירמת עורכי-דין שייסדתי. עם ייסוד הפירמה קיבלתי החלטה עקרונית שעלתה לי לא מעט, אך לא סטיתי ממנה. ההחלטה הייתה לא לייצג לקוחות פוגעניים, בלתי מוסריים. שנה אחר כך, בשנת 1997, פרסמתי את ספרי השני – “חברות, ניירות ערך, ייעוץ וניהול השקעות“. ספר זה פורסם על רקע מיני-מהפכה ברגולציה שחלה על חלק מהדמויות המרכזיות בשוק ההון – מנהלי תיקי השקעות ויועצי השקעות. בעקבות חוק שחייב בקבלת רישיון את מי שעוסקים או מתעתדים לעסוק בתחום זה, פנו אלי נציגי הבנקים הגדולים והברוקרים המובילים, כדי שאגבש עבורם פתרון למאות המנהלים והיועצים. נעניתי לאתגר, והספר היווה מענה ענייני ושימושי לצורך זה.

יצירה משפטית

בשנת  2001 פרסמתי את ספרי השלישי אשר מתמקד בדיני החברות החדשים בישראל בעקבות הכניסה לתוקף של חוק החברות (1.2.2000). בדברי ההקדמה לספר כתבתי:

“תחום דיני חברות, בו בחרתי לעסוק בשנת 1987, הוא תחום מרתק. העיסוק בתחום משפטי זה, שלא כמו רוב תחומי עריכת הדין, משלב היבט נוסף – היבט פוזיטיבי, קונסטרוקטיבי, היבט של יצירה. אין לך תחום משפטי אחר בו העושר האינטלקטואלי הוא כה גדול ורחב אופקים. אנו, עורכי-הדין העוסקים בתחום זה, זוכים להיחשף מדי יום לשיטות ניהול חדשניות, לסוגי עסקים שונים, ולהבנת תפיסות ארגוניות מגוונות. אנו שותפים להתלבטויות עסקיות, ונוטלים חלק פעיל בהצלחות כמו גם באכזבות. משום כך האתגר הגלום בכתיבת ספר בנושא דיני חברות, ובמיוחד כזה הנוגע לדיני החברות החדשים בישראל – הוא עצום”.

 עו”ד שלמה שהם, שופט, לשעבר – היועץ המשפטי של ועדת החוקה חוק והמשפט של הכנסת, כתב לי עם יציאת הספר:

“עונג רב הסב לי העיון בספרך על חוק החברות, התשנ”ט-1999 – ‘דיני חברות חדשים בישראל’.

“ראש וראשון ראיתי לציין את פועלך ועזרתך הרבה לוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, כנציגה של לשכת עורכי-הדין, בעת שישבה על האבניים בהכנת חוק חשוב זה לקראת הקריאה השניא והשלישית.

“חוק זה, שהינו מן הארוכים שיצאו מתחת ידה של ועדת החוקה חוק ומשפט, הצריך ומצריך ידע נרחב ומעמיק יכולת תפיסה יוצאת דופן, ראייה רחבה של דיני החברות בישראל ובעולם. הפנמה של הבסיס החוקתי, והחשוב ביותר – שכל ישר וראייה נכוחה של המציאות המשפטית והעסקית. בכל אלה ניחנת בשפע הפלאת לעשות בבקיאותך ובהארותיך.

“משחוקק חוק החברות, נולד ויצא לאווירו של עולם, ביותר נזקק הוא ליד מכוונת, לחיבור שיוציאו מן הסבך, שייתן בידי הקורא מקרא שיוכל הקורא לרוץ בו. מבחנו המעשי העיקרי של חוק אשר כזה יכולתם של בני הציבור בכלל והקהילה העסקית בפרט, ליישמו בחיי יום-יום. חשש גדול היה בלבי, בעת שעבר החוק בקריאה השלישית, כי יקשה על העוסקים במלאכה להתמצא בסבך סעיפיו.

“זכית כי חיבורך יכול להביא את האור והסדר אל סבך סעיפי החוק. ראיתי בספרך את הבהירות שכל כך נזקקנו לה, את יכולת ההחלטה וההערכה, את התשובה הפשוטה, גם במקומות בהם ניתן היה בקלות רבה לשקוע ביוון הפולמוס ואת היכולת המופלאה לשלב חיבור משפטי מקיף עם ‘נקודות הבהרה’ גם לאלה שאין הבסיס המשפטי נר לרגליהם.

 “זה שילוב נדיר ומבורך – על-כך תבורך.”

קבלת החלטות גם במצבי אי-ודאות  – זהו עצם העניין

בחודש אוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואחי, שהיה גדול ממני בארבע שנים, והתגייס חודשים ספורים קודם לכן לצנחנים, נהרג ביום הרביעי למלחמה. אני מזכיר את האירוע בהקשר של אתר זה, משום ש”המחדל” יצר אצלי תחושות קשות, מהולות בתדהמה – עד היום – על השאננות, על החוצפה, על עזות המצח, על הסתרת האמת. הדברים הובילו ומובילים אותי גם כיום, לתהות – כיצד זה גוף שניתנה לו אחריות כה משמעותית נכשל במשימה החשובה ביותר שלו – במשימה קיומית, נכשל בכישלון שעלול היה להוביל לאבדון, לחורבן בית שלישי (ועד כמה היינו קרובים להפעלת “נשק יום הדין” על-ידי אותה חבורה רשלנית). מהו זה שהיה חסר להם, למקבלי ההחלטות, כדי למנוע את המחדל?  נושא קבלת ההחלטות שזור לכל אורכו של האתר, משום שיש לו משקל כה משמעותי בעבודת הדירקטוריון, ונושא המחדל יידון בנושא “קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות.

תם ולא נשלם

בחודש מאי 2010 הצעתי למשרד המשפטים לעדכן את ההגדרה של “תכלית החברה”. לצערי, דבר לא נעשה בעניין זה. הפרשיות “המככבות” חדשות לבקרים, באתרים הכלכליים, מדגישים את הצורך לרענן ולתקן את ההגדרה של תכלית החברה. בהתאם לכך, להלן עיקרי ההצעה שלי בנושא זה:

  • החברה אינה שייכת לבעלי המניות, החברה אינה שייכת לאף אחד
  • החברה היא ישות משפטית ערטילאית שנועדה לאפשר עשיית עסקים
  • מי שרוצה “לשחק” במגרש הזה צריך לפעול על-פי הכללים
  • מי שמנווט את החברה, מי שקיבל את הזכות להחזיק במושכות של החברה, חייב לעשות זאת – (א) תוך איזון נכון וראוי בין כלל בעלי האינטרסים,      (ב) תוך איזון נכון וראוי של האינטרסים לטווח הקצר, הבינוני והארוך
  • אין תוחלת לתכלית החברה אם אין קשר בינה לבין אחריותם של הדירקטורים ונושאי משרה האחרים

מה צריך עוד לעשות? 

  • לא ניתן לסמוך כדבר מובן מאליו על יושרה של בעלי שליטה ומנהלים. אמנם, יש יוצאי דופן לחיובי, אך לא ניתן לחוקק חקיקה סלקטיבית. הניסיון מראה שרק שינוי רגולטורי יביא לשינוי תרבותי.
  • להבין שניהול עסקים בדרך עקומה עולה לרובנו ביוקר.
  • להעריך מאוד את כל מה שנעשה עד כה על-ידי הרגולטורים ובתי-המשפט.
  • להפוך את “כלבי השמירה” ל”כלבי ציד” – לחזק את העברת מרכז הכובד בדיווחים לציבור, לדוחות הכספיים: לראות ברואי החשבון נושאי הדגל של המהפכה האתית ולהפוך את הדוח על תזרים מזומנים לדוח החשוב ביותר.
  • לשקול הגבלה של שיעור השליטה.
  • לבטל את תופעת הדירקטורים הסדרתיים: לאפשר מינוי של דירקטורים “עצמאיים” (ולא “חיצוניים”) ל-3 קדנציות בנות שנתיים כל אחת.

יצאתי להקמת האתר הזה עם כוונה להשפיע על שיפור איכות הניהול בישראל. אני מאמין ששיפור הניהול יכול להשפיע על איכות החיים של כולנו. האתר שלפניכם מרכז ידע מקצועי שנצבר אצלי במשך שנות עבודתי עם דירקטורים, ושבחרתי לחלוק אותו עמכם.

כולי תקווה שפורום הדירקטורים בישראל יביא לשדרוג ולשכלול המיומנויות המקצועיות של הדירקטורים בישראל ויהווה עבורכם במה לדיאלוג פורה ומעשיר בין חברי קהילה. 

אני מקווה שתמצאו באתר נושאים מועילים לעבודתכם, ואשמח מאוד לשמוע את דעתכם. בהצלחה.

                                                                                                                                                  שלכם, מישל אוחיון

תוכן קשור שעשוי לעניין אותך

השאר תגובה

*